הרצאה 3 · 9.11

אוכלוסייה, מדגם ושיטות דגימה

88 דקות. היעדרויות לפי התקנון, אוכלוסיית יעד, מסגרת דגימה, מדגם וייצוגיות, קריטריוני הכללה והוצאה, אישורי אתיקה, שבע שיטות דגימה הסתברותיות ולא הסתברותיות, ותרגול בזוגות על שבעה מאמרים.

בעמוד

• היעדרויות
• למה הקורס בשנה א'
• שלוש חוקרות, שלוש דרכים
• אישורי אתיקה
• מהאוכלוסייה למדגם
• מי מתאים להשתתף
• למי יש סיכוי להיבחר
• שיטות דגימה
• ועוד 3

רוב ההרצאה נקלטה היטב. בזמן העבודה בזוגות (0:55 עד 1:22) ההקלטה קולטת שיחות לא ברורות ובדיקת נוכחות, ולכן החלק הזה לא מסוכם. שבעת המאמרים של התרגיל נמצאים במודל, ושמם לא הוקרא בהקלטה. לפי מה שנאמר בכיתה, חלק מהדוגמאות לא נמצאות במצגת שבמודל, ולכן הן מסוכמות כאן כפי שנשמעו.

היעדרויות

• יש לכן זכות להיעדר, לפי תקנון האוניברסיטה ותקנון פנימי של המחלקה לריפוי בעיסוק, שנמצא באתר המחלקה. כמה מותר, תלוי בקורס: מקורס מעשי אפשר להיעדר פחות מאשר מקורס כללי כמו זה
• לא צריך לבקש רשות. המרצה שמחה שמודיעים מראש, כי זה משפיע על פעילויות בכיתה, אבל לא צריך לספר את כל הסיבות
• האחריות להשלים היא שלכן. ההרצאות מוקלטות ונמצאות במודל, ויש מטלות ומבחן
• יש קורסים, כמו דינמיקה קבוצתית, שבהם לא יוצאים באמצע. בקורס הזה יש יותר גמישות

למה הקורס בשנה א'

רוב הקורסים מתבססים על מאמרים ועל מחקרים. החיבור בין מחקר לקליניקה הוא השאלה: איך אני יודעת שמה שאני עושה עוזר? שהעבודה עם ילד על המוטוריקה העדינה, או עם מבוגר על ההתניידות, באמת משפיעה.

בשנה ג' יש סמינר מחקר, קורס שנתי שבו, בקבוצות ובהנחיה, יוזמים מחקר, מתכננים אותו ומבצעים. גם הדגימה, הנושא של ההרצאה הזו, תהיה אז עליכן.

שלוש חוקרות, שלוש דרכים

שאלת המחקר: האם יש הבדלים בעצמאות בהתארגנות הבוקר בין ילדים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD) לבין ילדים בלי, בגילים 8 עד 12? למשל, האם ילדים עם ADHD צריכים יותר עזרה מההורים בבוקר.

כל חוקרת רוצה 100 ילדים: 50 עם ADHD ו-50 בלי.

הדוגמה השנייה: האם יש קשר בין תפקודים קוגניטיביים לבין עצמאות בפעילות יומיומית בטלפון חכם, אצל אנשים בני 65 ומעלה? כל חוקרת רוצה 100 משתתפים. בכיתה עלה שדרך גיוס מסוימת עלולה להדיר בדיוק את מי שלא משתמש בטלפון חכם, והמחקר צריך גם אותם. דרכי הגיוס עצמן הוצגו בשקופית ולא נשמעו במלואן.

לפי ההרצאה, אין כאן נכון ולא נכון. לכל מחקר יש מאפיינים, אנשים וחוקרים משלו.

אישורי אתיקה

אי אפשר להיכנס לבית ספר ולבקש מהמנהלת את רשימת התלמידים כדי לדגום. כל מחקר צריך אישור אתיקה, ויש כמה רמות, לפי מי המשתתפים.

מהאוכלוסייה למדגם

למה צריך מדגם? כי אי אפשר לבדוק את כולם. לפי ההרצאה, "אנחנו לא הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה".

ייצוג לפי האוכלוסייה. באוכלוסייה מאובחנים עם ADHD יותר בנים מבנות. לפי ההרצאה, בערך ארבעה בנים לכל בת, והמרצה אמרה שהיא לא זוכרת את המספר המדויק. בספרות היחס משתנה לפי סוג המדגם, והוא גבוה יותר במרפאות מאשר באוכלוסייה הכללית. לכן גם מדגם מייצג יכול לכלול יותר בנים, אלא אם החלטתם לחקור רק בנים.

ומה עם מקום? ילדים מאריאל בלבד, האם הם מייצגים ילד בפתח תקווה או ברמת הגולן? בדרך כלל לוקחים אנשים ממגוון רקעים דמוגרפיים.

דוגמה הפוכה מההרצאה. במחקר שהמרצה מתכננת, רק על סטודנטים, היא תאסוף נתונים רק מאוניברסיטת אריאל: היא לא צריכה לייצג את כל הסטודנטים בארץ, והסטודנטים באריאל באים מרקעים שונים. זו החלטה של החוקרת, וצריך לנמק אותה. מדגם ממוסד אחד הוא עדיין מגבלה, וכותבים אותה במאמר.

מי מתאים להשתתף

קריטריוני הכללה: מי נכנס למחקר. קריטריוני הוצאה: את מי מוציאים. זה לא כי האדם לא טוב, אלא כי הוא ישבש את התוצאות, והמדגם לא ייצג את האוכלוסייה.

במחקר הילדים, מה שעלה בכיתה:

• בקבוצת ה-ADHD: ילד עם אבחון מסודר, למשל מנוירולוג, ומסמך שכתוב בו
• בקבוצה בלי ADHD: מוציאים ילדים עם קשיים אחרים שיכולים להשפיע, כמו סרבול מוטורי או לקות למידה. "מנקים" את האוכלוסייה
• גיל, בדיוק. מה זה 8? מה זה 12? עד יום ההולדת ה-12, או גם בן 12 וחודש? צריך להגדיר, ולנמק למה דווקא הגילים האלה
• ילד עם ADHD וגם סרבול מוטורי עלול לא להתאים, כי בהתארגנות בוקר יש גם צד מוטורי, ואז לא נדע מה גרם לקושי. לפי ההרצאה, היום קשה מאוד להפריד: להרבה ילדים עם ADHD יש גם סרבול מוטורי, ולהפך. לפעמים מקבלים אותם, ומדווחים על זה

במחקר המבוגרים:

• קושי קוגניטיבי. אנשים לא תמיד יודעים שיש להם קושי. לכן יש שלב של התאמה למחקר: שאלון או אבחון קצר, ומי שעומד בקריטריונים ממשיך. לא מחפשים מישהו מושלם: יש טווח, ומי שמחוצה לו, עם קושי קוגניטיבי קשה, לא נכנס
• קושי מוטורי. שאלון מוטורי, או שאלון על פעילויות יומיומיות
• מטפל. מי שיש לו כבר מטפל, למשל עזרה מביטוח לאומי, כנראה יש אצלו ירידה, ואפשר להחליט שהוא לא במחקר

למי יש סיכוי להיבחר

60 ילדים בני 6 עד 12 עם אבחון ADHD, למחקר על תפקודים ניהוליים. שתי אפשרויות:

• א. לבחור באקראי 60 מרשימה של כל הילדים עם ADHD במרפאה
• ב. לפרסם ברשתות החברתיות, וההורים יפנו

באיזו מהן לכל ילד יש סיכוי ידוע להיבחר? בא'. בב' משתתף מי שראה את ההודעה ורצה.

גם עם כל המאמץ, תמיד יהיו בקצוות אנשים שלא הגיעו אליהם: גם פרסום בכל הרשתות ותליית פליירים בכל הארץ לא מגיעים לכולם. החוקרת צריכה להראות שעשתה את המקסימום.

למה זה חשוב? כדי שהמדגם יהיה מייצג. תשובה מהכיתה: אם רק אנשים ממעמד גבוה ייכנסו, התוצאות יהיו מוטות.

שיטות דגימה

לפי ההרצאה, ככל שהדגימה מתוכננת יותר, היא נוטה להיות הסתברותית. רוב המחקרים בריפוי בעיסוק, לא כולם, משתמשים בדגימת נוחות ובדגימת מתנדבים.

דגימה אקראית פשוטה

הדוגמה: רשימה של 2,000 ילדים בני 8 עד 12 שעומדים בקריטריונים. לכל ילד נותנים מספר, ותוכנה מגרילה, כמו בלוטו.

• מה זה: לכל פרט, ולכל קבוצה בגודל המדגם, יש סיכוי שווה להיבחר
• יתרונות: פחות הטיות, פשוט לבצע, ושרירותי לגמרי. אי אפשר להעדיף ילד כי אמא שלו עובדת איתי
• חסרונות: צריך רשימה של כל האוכלוסייה. וזה לא מבטיח ייצוג של כל תת קבוצה: ההגרלה לא מבטיחה שיצאו בדיוק 50 ו-50

דגימה שיטתית

הדוגמה: רשימה של 1,000 מבוגרים מהמרשם הקהילתי. בוחרים באקראי נקודת התחלה, ואז לוקחים כל אדם עשירי, ומגיעים ל-100.

• זו עדיין שיטה הסתברותית, כי לא יודעים מראש מי יהיה העשירי
• יתרונות: פשוטה מאוד, בלי הגרלות ותוכנות, ופיזור טוב
• חסרונות: צריך רשימה מסודרת ומדויקת, ורשימות לא תמיד עדכניות: אנשים עוזבים, ויש רשומים שלא באמת שם. לפי ההרצאה, ברשימת הכיתה היו שתי סטודנטיות שבכלל לא לומדות בקורס
• הטיה: בהרצאה הובאה כדוגמה דגימה מכמה בתי ספר, שבהם בית ספר קטן מקבל פחות ייצוג מגדול. ההטיה שמוכרת בספרות בדגימה שיטתית היא אחרת: רשימה שיש בה סדר חוזר, למשל רשימה שמסודרת לפי כיתות כך שכל עשירי הוא תמיד הראשון בכיתה. אז המדגם יוצא מוטה

דגימת שכבות

השאלה: איך מבטיחים שיצאו בדיוק 50 ילדים עם ADHD ו-50 בלי?

• מה זה: מחלקים את האוכלוסייה לקבוצות לפי מאפיין, ודוגמים מתוך כל קבוצה. מתוך 2,000 ילדים, 500 מאובחנים: דוגמים מהם 50. מתוך 1,500 שלא: דוגמים 50
• יתרונות: מבטיחה ייצוג של כל תת קבוצה, ומדייקת את המחקר
• חסרונות: דורשת המון מידע מראש. לפי ההרצאה, עירייה לא תיתן רשימה של כל הילדים מחולקת לפי ADHD. אפשר אולי במחקרים על מאגרי נתונים קיימים

דגימת אשכולות

השאלה: בעיר יש 40 בתי ספר ו-8,000 ילדים, וצריך 100. איך?

• מה זה: בוחרים באקראי אשכולות, יחידות כמו בתי ספר, כיתות או גנים, ודוגמים מתוכם. אפשר לקחת מספר קבוע מכל אחד, או לפי הגודל שלו
• יתרונות: יעילה וחסכונית, במיוחד כשיש פיזור גיאוגרפי. קלה ליישום
• חסרונות: רמת דיוק נמוכה יותר, ויכולות להיות טעויות דגימה
• מתי: במחקרים גדולים מאוד. למשל, לתאר את מאפייני השינה באוכלוסייה אחרי המלחמה, אצל ילדים ומבוגרים

שכבות מול אשכולות

דגימת נוחות ודגימת מתנדבים

לפי ההרצאה, יש מקורות שמחשיבים אותן לאותו דבר, ויש שמפרידים.

למה אנשים מתנדבים? כי יש להם עניין בנושא, למשל הם עצמם עם ADHD או ההורים של ילד עם ADHD. כי משלמים להם. או, כמו סטודנטים, בשביל קרדיטים. בכיתה נאמר שצריך שמונה.

המגבלות:

• לא תמיד מייצג. המדגם מייצג את מי שיש לו מוטיבציה, רצון ללמוד על עצמו, או רצון לתרום לתחום
• סיכון להטיות. מי שעמדותיו שליליות מאוד, או חיוביות מאוד ועונה "5" על הכל, משפיע על התוצאות

אנונימיות. רוב מחקרי השאלונים, לפי ההרצאה, אנונימיים. החוקרת לא יודעת מי ענתה, ולכן גם לא יכולה לתת למישהי ציון טוב יותר בגלל ההשתתפות.

ואם מישהו ממלא כדי לחבל? שאלה מהכיתה. בהרצאה נאמר שהחוקרת בודקת שאלונים שיוצרים התפלגות בעייתית, ויכולה להחליט לא להכניס אותם, גם אם הם שליליים מאוד. כאן כדאי לדייק: מוציאים שאלון לפי כללים שנקבעו מראש, למשל דפוס תשובות לא סביר או שאלון לא שלם, ומדווחים על זה. הוצאה של תשובות רק בגלל שהעמדה בהן שלילית או חיובית מטה את התוצאות. בשאלון אנונימי אי אפשר לחזור למשתתף. במעבדה, כשהחוקרת יודעת מי הוא, אפשר לבקש ממנו להשלים מה שחסר.

דגימת כדור שלג

מה זה: כל משתתף מביא את הבא, "מאחד לשני", וכך המדגם מתגלגל וגדל.

הדוגמה מההרצאה. בתזה שלה, המרצה הייתה צריכה משתתפים מגיל 30 ומעלה. היא גייסה משפחה, שכנים, חברים, וחברות של הסבתות. בלי פרסום אחד, מפה לאוזן, הגיעה ל-80 משתתפים בקבוצות הגיל ובקריטריונים שהיא צריכה.

• יתרונות: יעילה, כי כולם ירצו לעזור לכן לסיים את סמינר המחקר. וחסכונית: בלי כסף על פרסום
• חסרונות: מוטה. המעגלים שסביבנו דומים לנו במחשבות, בהתנהגות ובתפקוד, ולכן קשה להכליל

מגבלות וגודל המדגם

כל מאמר נגמר במגבלות. הן יכולות להיות בדגימה, במשתתפים, בכלים, בכל דבר. לפי ההרצאה, בדרך כלל כותבים לפחות שלוש או ארבע. מחקר צריך צניעות: גם מי שחושב שגילה את אמריקה צריך לעצור ולשאול אם בדק את כל האנשים, ומה היה אפשר לעשות אחרת. ובמחקר הבא משתפרים.

ומחקר קטן? שאלה מהכיתה. אפשרי, ותלוי בשאלה, בכלים ובמטרה:

• תיאור מקרה (case study): שניים או שלושה אנשים
• MRI הוא מכשיר יקר, וכל נבדק עולה הרבה כסף. לכן מחקרי MRI הם בדרך כלל עם 20 או 30 משתתפים, ולא עם 300

התרגיל בזוגות

במודל יש שבעה מאמרים, וכל אחד מתאים לשיטת דגימה אחרת. כל מאמר קיבלו שני זוגות. מה כותבים:

1. שם המאמר. העתקה, בלי ביבליוגרפיה
2. מה המטרה של המחקר
3. מי השתתף: מי האוכלוסייה, איך גויסו ואיך נבחרו
4. איזו משבע השיטות התאימה למחקר, ולמה
5. מה היתרון של השיטה הזו למחקר הזה, לדעתכן

לא צריך לקרוא את כל המאמר: השם, המטרה, שנמצאת בדרך כלל בתקציר, וישר לפרק השיטה.

מה עלה בסיכום. זה היה מבלבל, כי לפעמים נראה שכמה שיטות מתאימות. לפי ההרצאה, לא בכל מאמר כתוב במפורש "עשינו דגימת כדור שלג", וצריך להבין מבין השורות. זה חלק מהקריאה הביקורתית: אם גייסו את המשתתפים בצורה חובבנית, או בצורה שלא מתאימה לשאלת המחקר, אי אפשר לסמוך על המחקר. לא אוכל לומר שטיפול באנשים אחרי אירוע מוחי יעיל כמו שכתוב במאמר.

• התרגיל לא בציון. מספיק שאחת מכל זוג מעלה למודל
• המרצה תאחד את כל התשובות ל-PDF אחד במודל, עם שבע הדוגמאות
• לפי ההרצאה, במבחן יכולה להופיע שאלה כמו: מחקר כזה וכזה גייס כך וכך, איזו שיטת דגימה זו?

בדיקה עצמית

סיימת את הרצאה 3. זה נשמר אצלך.